פסק-דין בתיק בג"ץ 11110/05

השופטת ד' ביניש:

           עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשתו של העותר כי בית המשפט המחוזי בתל-אביב יאפשר לבא-כוחו להשלים טיעונים בעל-פה במסגרת הערעור המתנהל בפניו, וכן יאפשר לעותר עצמו להשמיע טענותיו בפני בית המשפט בטרם יתן את פסק דינו.

           העותר הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (להלן: פסק הדין), בו התקבלה תביעת גרושתו, המשיבה 2, להתיר הגירתה ללונדון עם ילדיהם המשותפים, בני עשר ושמונה. עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על החלטה זו התקבלה על ידי בית משפט זה, אשר הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, בהדגישו כי לנוכח חשיבותו ורגישותו הרבה של הנושא, מן הראוי כי ערכאה נוספת תבחן את האיזונים הצריכים לעניין (בע"מ 9597/05 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם)).

           הדיון בערעור התקיים ביום 24.11.05, לאחר שהצדדים הגישו עיקרי טיעוניהם בכתב. לטענת העותר, כבר בפתחו של הדיון ציינה בפניו יושבת ראש ההרכב, השופטת ס' רוטלוי, כי  אם לא ימשוך את ערעורו לאלתר, יחויב בהוצאות נכבדות. משהחל הדיון, קצבה השופטת את משך הזמן לטיעוני כל אחד מן הצדדים לעשר דקות. בעקבות זאת ביקש בא-כוח העותר רשות להשלים טיעוניו בכתב. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי "בתיק זה הוגשה הודעת ערעור מפורטת מאוד וכן עיקרי טיעון מפורטים ומוצגים רבים ואין מקום להוסיף על כך בסיכומים בכתב".

           מכאן העתירה שבפניי, בה טוען העותר כי בית המשפט המחוזי ניהל את הדיון באופן בלתי סביר וגרם לפגיעה קשה בזכות הטיעון שלו. בתוך כך מלין העותר הן כנגד קציבת זמן הטיעון עוד בטרם החל הדיון והן כנגד אמירתו של בית המשפט המחוזי ביחס להוצאות שיושתו עליו. העותר מדגיש כי היקפה של זכות הטיעון היה צריך להיגזר מטיבה של הסוגיה אשר עומדת בפני בית המשפט המחוזי, סוגיה שעל רגישותה ועל חשיבותה כבר עמד בית משפט זה בהחלטתו לעכב את ביצוע פסק הדין. העותר טוען כי בזמן שהוקצב לו לא היה די בכדי לאפשר לו לשטוח טענותיו בפני בית המשפט, ובפרט לא כדי להשיב לטענות שהועלו על ידי המשיבה 2 בעיקרי הטיעון מטעמה. לטענתו, על בית משפט זה להושיט לו את הסעד המבוקש, לנוכח פגיעתו של בית המשפט המחוזי בכללי הצדק הטבעי, אשר דינה כדין חריגה מסמכות.   

           דין העתירה להידחות. הכלל הוא, כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בניהול הליכים על ידי בתי המשפט הרגילים ובסדרי עבודתם, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן. (ראו, למשל, בג"ץ 11099/03 אליאס נ' כבוד נשיאת בית משפט השלום למחוזות תל אביב-יפו (לא פורסם); בג"ץ 11727/04 רזניק נ' כבוד השופטת קלרה רג'יניאנו (טרם פורסם);  בג"ץ 4970/05 אפל נ' כבוד נשיאת בית משפט השלום בתל אביב (טרם פורסם)). התערבותו של בית משפט זה מוגבלת למקרים בהם עולה טענה של העדר סמכות או מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702). שאלת משך הזמן המוקצב לטיעוני הצדדים נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואיננה מסוג העניינים שבית משפט זה יתערב בהם, עקב היותם חלק מניהול ההליך גופו. חזקה על בית המשפט המקיים את ההליך כי לא יכריע את הדין בלא שכל התשתית העובדתית והמשפטית הרלוונטית תהא בפניו. העותר טען אמנם כי התנהלות בית המשפט מצדיקה התערבות משום שהיא עולה כדי פעולה בחוסר סמכות בשל הפגיעה בכללי הצדק הטבעי, אולם טענה זו מרחיקת לכת בנסיבות הענין.

           אשר על כן, העתירה נדחית.

           ניתן היום, ד' בכסלו התשס"ו (5.12.2005).

ש ו פ ט ת                                      ש ו פ ט                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: